מראה מעל הגשרעיצב: סנדרו פיקרישווילי
לחץ להגדלה

מראה מעל הגשר

מופע קברט אפלולי עפ"י מחזה מאת ארתור מילר
בימוי: מיכאל קייט


מאת: ארתור מילר
עיבוד, בימוי ועריכה מוסיקלית: מיכאל (מישה) קייט
עיצוב תפאורה ותלבושות: ז'ניה שכטר
מוסיקה מקורית: בועז שחורי
עיצוב תאורה: אלכס נוחם



בעולם של ריאליטי שואו, כאשר את הסיפור הקשה של האדם הפשוט אנחנו מעדיפים לראות בעיקר על מרקע הטלוויזיה שלנו – לראות ומיד לשכוח – הולכת והופכת החברה שבה אנו חיים לאגוצנטרית, אכזרית ונהנתנית יותר. מהלקסיקון שלנו כבר מזמן נאלמו מילים כמו חמלה, טוב לב, אהבה ללא תנאי וכבוד לזולת. אין אנו רואים יותר באדם רגיל בן אנוש פשוט ופגיע, אלא יותר אובייקט לניצול ורווח אישי.
כן, כזה שאפשר, למשל, לבנות עליו עוד פורמט טלוויזיוני.
החיים עצמם נהפכו לשואו אחד גדול כאשר מיליוני צופים בכל רחבי העולם עם פופקורן ביד ומבט מנוכר יצרכו עוד סיפור טרגי אישי אחד
מתי נהפכנו לחברה אדישה כלכך שלא רואה ממטר את הזולת ואת המצוקה שלה? איך זה קרה?
את סיפורה של משפחת המהגרים מאיטליה בארה"ב בשלהי מלחמת העולם השניה כתב ארתור מילר לפני יותר מ – 50 שנה, אך הטרגדיה המשפחתית המתוארת, הפשוטה והמורכבת בו בזמן, מהדהדת בליבנו ובראשנו עד עצם היום הזה.
את העלילה המטלטלת הזאת שמתחילה באהבה בלתי אפשרית ונגמרת בטרגדיה איומה אני מזמין אתכם לראות דרך עיניים של קברט, דרך אותו ניכור, לעג וזלזול שאופיניים כלכך לז'אנר הזה, אך בעקיפין, גם לחברה כולה. לראות ולחשוב: האם הטרגדיה הזאת יכלה לא להתרחש אילו היינו מתייחסים אל הסיפור המתפתח ואל הנפשות הפועלות במבט לא מנוכר ואדיש?
לפעמים אדישות הוא כלי רצחני יותר מסכין או אקדח, אבל אנחנו ממשיכים להתרחק ולהתנער מצרות של אנשים אחרים כל עוד זה לא נוגע בנו. רק תזכרו: ברגע שזה יקרה לכם יש סיכוי גדול שהחברה תתנהל כרגיל ואף אחד לא יבוא לעזרתכם.
השאלות פתוחות והתשובות בידיים שלכם: האם החיים שלנו הוא מופע קברט אחד גדול? האם אנחנו עוד מסוגלים להוריד מסך על המופע הזה?